החלטה בתיק בש"א 158432/08

1.         הנתבעות (להלן:"המבקשות") הגישו בקשה לחייב את התובעת (להלן:" המשיבה") במתן     ערובה להבטחת הוצאותיהן, הן ביחס לתובענה דנן והן ביחס לבקשה לסעדים זמניים, לפי הסמכות הקבועה בסעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן:"חוק       החברות").       

2.         המבקשות טוענות, כי מכתב התביעה המתוקן עולה המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה         המשיבה, כפי שהיא מעידה על עצמה, כשהלכה למעשה, המשיבה חדלה להתקיים ואינה          מקיימת עוד כל פעילות עסקית, והדבר מעלה חשש אמיתי וכבד שהמשיבה לא תוכל            לשלם את הוצאות ההליך אשר יושתו עליה, במידה ותדחה התביעה.

            כן מציינות המבקשות כי ביהמ"ש קבע כי שאלת ההוצאות בעניין מחיקת הבקשה   לסעדים זמניים תישקל בתום בירור התובענה ובהתאם לתוצאותיה ולכן, להוצאות      התובענה יש להוסיף גם את ההוצאות בנוגע לבקשה לסעדים זמניים.   

            זאת ועוד; המבקשות טוענות כי העובדה שהמבקשת 1 הינה קופת החולים הגדולה בישראל וכל הוצאות הליך בירור התובענה שעלולות להסתכם בסכומי עתק, יושתו בסופו   

של יום על הקופה הציבורית, מעניקה משנה תוקף לצורך בחיוב המשיבה במתן ערובה        להוצאות משפט. בהקשר זה מוסיפות המבקשות כי לנוכח התנהלות ההליך עד עתה,     נראה כי הליך בירור התובענה עשוי להימשך פרק זמן ארוך, לחייב השקעה של משאבים      רבים ובהתאם לכך, סכום ההוצאות שעתיד להיפסק עתיד להיות גבוה. לפיכך, קיים           חשש אמיתי לפיו לא יעלה בידי המשיבה לשלם הוצאות אלו והמבקשות ימצאו עצמן     בפני שוקת שבורה.

3.         ב"כ המשיבה טען, כי יש לדחות את הבקשה ממספר טעמים:

א)                  הבקשה דנן הינה נסיון נוסף של המבקשות להרחיק את ביהמ"ש מדיון והכרעה בתביעת המשיבה לגופו של עניין.

ב)                  הבקשה דנן לא רק שהוגשה בשיהוי בלתי מוצדק, הרי שאף הוגשה תוך שימוש ציני בהליכי משפט כאשר המבקשות תולות את כל יהבן במצבה הכלכלי הקשה של המשיבה - מצב אליו המבקשות בעצמן הובילו את המשיבה.

ג)          המשיבה העלתה בכתב התביעה טענות מבוססות בדבר התנהגות והתנהלות            המבקשות, אשר הובילו בסופו של יום למצבה הכלכלי של המשיבה כמפורט          בכתב התביעה. 

ואולם, המשיבה טוענת כי "אין המדובר במות המשיבה". כפי שהובא בפירוט בכתב התביעה, ההתקשרות עם מבקשת 1 היוותה כ-70% מכלל פעילות המשיבה.

משכך,  ברור כי עם הפרת ההסכם והפסקת הפעילות עם מבקשת 1, נגרמו למשיבה, בין היתר נזקים כלכליים אדירים והרי נזקים אלה  הם שמהווים את עילת התביעה. 

            עם זאת, המשיבה עתידה לקבל לידיה כספים ממקורות שונים.

המשיבה זכאית             לקבל לידיה כספים בגין התקשרותה עם חברת משוב, כפי             שפורט בכתב התביעה, בסך  של 105,000 ש"ח.

כמו כן, המשיבה זכאית לקבל לידיה ממבקשת 1 סך של 123,350 ש"ח בגין שירותים שסיפקה למבקשת 1 בטרם הפרת ההסכם על ידה. סכום זה  אינו שנוי במחלוקת אלא שהמבקשות העלו טענת קיזוז מופרכת, קלושה ובלתי מבוססת בכתב ההגנה מטעמן ומבלי שנתמכה ולו בבדל של ראיה.

4.         בתשובה לתגובה מוסיפות המבקשות וטוענות, כי טענת המשיבה בקשר עם שיהוי הינה       מופרכת ומשוללת יסוד. הבקשה הוגשה כמקובל יחד עם כתב ההגנה והסיבה בגינה           מתעכב בירור התובענה נעוץ כולו במחדלי המשיבה.

עוד טוענות המבקשות, כי המשיבה לא הרימה את הנטל הנדרש ולא הציגה בדל ראיה בדבר איתנותה הכלכלית ויכולתה לשלם הוצאות משפט ככל שייפסקו לטובת המבקשות וטענותיה בדבר נסיבות מיוחדות לא רלבנטיות לסוגיה דנן.

כן נטען, כי טענת המשיבה בדבר סך של 105,000 ש"ח שצפוי להתקבל סותר את טענת המשיבה בסעיף 13 ה 3 לכתב התביעה המתוקן ובנוסף לכך מדובר בסכום פעוט אשר לא ניתן לבסס עליו טענה בדבר "איתנות כלכלית" ויכולת לשאת בתשלום הוצאות המבקשות.

באשר לסך של 123,350 ש"ח חוזרות המבקשות על טענת הקיזוז שפירטו בכתב ההגנה. 

5.         לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש מקום במקרה דנן לחייב בהפקדת ערובה.